שקיעת המצרים הייתה בנס

שקיעת המצרים במי ים סוף הייתה בדרך נס

 

"צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים" (שמות ט"ו, י')

 

בגמרא ערכין (ט"ו.) מובא: מאי דכתיב "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף: ויושיעם למען שמו…" (תהילים ק"ו, ז'-ח'). מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים: כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר. אמר לו הקב"ה לשר של ים: פלוט אותם ליבשה. אמר לפניו: ריבונו של עולם, וכי יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה ממנו?…

"יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה ממנו" – פירש רש"י שנתן את המצרים פרנסה לדגים לאוכלם. וקשה, מהיכן נודע שנתנם פרנסה לדגים? ואולי בשעה שהטביעם היה רצונו שיפליטם הים ליבשה?

 

ונראה לפרש בס"ד, על פי הכתוב "צללו כעופרת במים אדירים". וקשה – אם הכוונה שהגופים שלהם נתמלאו במים ולכן כבדו וצללו למטה בתוך המים, הנה דבר זה הוא טבעי בכל נטבע, ולמה מזכיר דבר זה בשירה? שמשמע שהיה זה בדרך נס, ולכן משבחים לה' יתברך על מעשה נס זה. על כן מוכרח לומר שהקב"ה עשה נס, שנתן על גופיהם של המצרים מתחילת הטביעה "כח כובד" שהכביד על הגוויות שלהם, שירדו תכף למצולות ים ונשארו שם עד עולם ולא יצופו על פני המים. כי כפי הטבע כל גווייה הנטבעת תרד למטה אחר שתתמלא מים, אך אחר שניים או שלושה ימים תהיה קלה ותצוף על פני המים. מה שאין כן אילו מתחילת הטביעה נעשה עליהם כובד שהורידם לתחתית הים, ולא יהיו צפים עד עולם. והטעם שה' יתברך עשה נס זה – כדי שלא יצופו אחר זמן ויבואו קרובים שלהם ויטלום ויקברום. לכן עשה שבח זה בתוך השירה, כי ירידתם למצולות ים הייתה בדרך נס על ידי שנתן עליהם כח כובד שהכביד עליהם והורידם.

ועל כן מצא שר של ים טענה לטעון "יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה ממנו", שמאחר שהניח עליהם כח כובד כדי שלא יצופו אחר שניים או שלושה ימים, נמצא שנעשו פרנסה לדגים (בן יהוידע).

1122

למאמרים נוספים – לחץ כאן.


הקליפ השבועי

תפילת ה"אור החיים" הקדוש

יְהִי רָצון מִלְפָנֶיךָ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יְדִידוּת אוֹר נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְמָתֵינוּ,
לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶר כָּרַתָּ לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִידוֹת שֶאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְפָנֶיךָ
זְכוֹר אַהֲבָתֵינוּ וְחִיבָּתֵינוּ וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְבֵית קָדְשֵׁינוּ וְתַחֲזוֹר לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם
כִּי קָשָׁה פְּרִידָתְךָ מִמֶנוּ כִּפְרִידַת נַפְשֵׁינוּ מִגוּפֵינוּ, הָמוּ מֵעֵינוּ וְכָלְתָה נַפְשֵׁינוּ
אֶל גְאוּלַת שְׁכִינָתְךָ וְאֶל מְעוֹן קָדְשֶׁךָ וְלִרְצוֹנְך ה' נִכְסַפְנוּ.

הִנְנוּ מִתְחַנְנִים וּבוֹכִים לְפָנֶיךָ ה' אָב הָרַחֲמָן
עַל גָלוּת הַשְׁכִינָה הוֹשִׁיעָה ה' שְׁכִינָתְךָ וְדַבֵּק נַפְשֵׁינוּ
בְּאַהֲבָתְךָ הַנְעִימָה וְהָעַרֵיבָה עַל נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְׁמָתֵינוּ וְייֵעוֹל מַלְכֵּנוּ בְּהֵיכְלֵיה.

אפליקציית אור החיים הקדוש - זמינה עכשיו להורדה!

ממעלות הלימוד ב"אור החיים"

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר…- צריך לדעת אמרו 'לאמר', והלא כבר אמר 'והגדת'?
עוד ירצה באומרו 'לאמר', להיות שאמר "והגדת לבנך" , תינח אם יש לו בן , אך אם אין לו בן – פטור?, תלמוד לומר: "לאמר" שעל כל פנים צריך להגיד ואפילו בינו לבין עצמו!
אפשר שירמוז באומרו "והגדת לבנך" שאם יגיד את ההגדה האמורה בעניין, יזכהו ה' שיגיד לבנו!…"
(מתוך ספר "אור החיים" – פרשת בא, פרק יג', פסוק ח')