הקורבן האמיתי
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'…" (א', ב')
הקשה הצדיק רבי יעקב אבוחצירא זיע"א בספרו "פיתוחי חותם": לכאורה, התורה הייתה צריכה לכתוב: 'אדם מכם כי יקריב קרבן לה", ומדוע שינתה התורה וכתבה: אדם כי יקריב מכם קרבן לה'? והרי מלשון זה משמע כביכול שהאדם מביא קרבן מכם – מבני האדם, והלא לא ייתכן לומר כן!
והשיב: באה התורה ללמדנו לקח עצום בזה, והוא שעיקר הקרבן הוא מה שמקריב האדם מעצמו, מה שמכניע את ליבו ומשבר את תאוותיו, זהו הקרבן האמיתי הרצוי לפני ה' יתברך. וזהו שאמרה התורה: "אדם כי יקריב" – כלומר, כאשר רוצה האדם להקריב קרבן לפני ה', עליו לדעת שעיקר הקרבן הוא מה שתקריבו "מכם" – מעצמכם, שתוותרו על רצונכם ותכניעו את יצרכם הרע לפני ה' יתברך, ואם תעשו כן, הרי קרבנכם זה הוא "קרבן לה'"- הוא הקרבן הרצוי לפני ה'.
ובעניין זה, ידועים דברי חז"ל בגמרא (שבת ל') שגילה הקב"ה לדוד המלך ע"ה שעתיד הוא להיפטר מן העולם בעצם יום השבת, וביקש דוד להקדים את פטירתו ליום שישי, כדי שיוכלו לקוברו קודם השבת. השיב לו הקב"ה שאינו רוצה להקדים את פטירתו אף לא ביום אחד, "כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי" – טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף קורבנות שבנך שלמה יקריב לפני מידי יום בבית המקדש!
ומדוע? כי יום אחד שיהודי יושב בבית המדרש ועמל בתורה, יש בזה יותר הקרבה עצמית והכנעת היצר הרע מאשר נתינה של אלף קורבנות, שהרי כול עיקרו של הקרבן היא ההקרבה וההכנעה העצמית שבאה עימו!
למאמרים נוספים – לחץ כאן.
