ותומכיה מאושר

ותומכיה מאושר!

 

"וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ל', ט"ז)

 

ביאר הצדיק רבי יעקב אביחצירא זיע"א בספרו "פיתוחי חותם": הן אמרו חכמים ז"ל (פסחים נג:): כל המטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים, זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (קהלת ז', י"ב): "כי בצל החכמה – בצל הכסף", כי לעתיד לבוא יעמיד הקב"ה חופה של כבוד לכל אחד ואחד מתומכי ומחזיקי לומדי התורה, ויעמיד ה' את חופתם בסמוך ללומדי התורה, ונמצא שגם תומכי התורה ולומדיה יזכו להיות מסתופפים בצילם ובמחיצתם של עמלי התורה.

ומדוע יזכו למעמד של כבוד בעולם הבא? משום שאם אין קמח – אין תורה, ובזכות תמיכתם ועמידתם האיתנה לצד לומדי התורה, מתרוממת קרנה של תורה בעולם הזה!

וכתב רבינו ה'אביר יעקב': יסוד זה רמזה התורה בפסוק ואמרה: "ולקחת את כסף הכִּפֻּרים" – דהיינו, אותו הכסף שברצונך לתת לצדקה, כדי לכפר על נפשך ועל מעשיך, "ונתת אֹתו על עבֹדת אֹהל מועד" – תן אותו לעמלי התורה המצויים תדיר באוהל מועד ובבית ה', לאותם החובשים את ספסלי בית המדרש תדיר, לתמוך בהם ובתורתם, "והיה לבני ישראל לְזִכָּרוֹן לפני ה'" – בזכות תמיכתכם זו בלומדי התורה, יהא הדבר נזכר ונחשב לפני ה', כאילו אתם עצמכם למדתם תורה לפניו, כי בצל החוכמה – בצל הכסף, וזו היא הכפרה הגדולה ביותר "לכפר על נפשֹתיכם".

 

ובעניין זה מסופר על נדיב שהיה תומך בישיבת וולוז'ין המעטירה. לימים מלאו ימיו ושנותיו של אותו נדיב, והוא הלך לעולמו. והנה באחד הימים נתעמק ראש הישיבה – הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל – בלימוד המשניות, הגיע למשנה מסוימת ונתקשה בביאורה לשיטת אחד מחכמי הראשונים, נלאה מלהבין. מרוב יגיעתו התעייף והתנמנם, והנה בחלומו נגלה לו אותו נדיב וביאר לו את דברי המשנה על בוריים, והיו הדברים נהירים ובהירים. נתעורר ראש הישיבה באחת ואמר: "ידוע ידעתי שבעולם האמת מלמדים את התורה לכל אותם שתמכו בלומדיה בעולם הזה, אך לא ידעתי שבזמן קצר כל כך הם מגיעים לעומקה של תורה!"

 (נערך ע"י הרה"ג שמעון יוחאי יפרח שליט"א)

ws-15388

למאמרים נוספים – לחץ כאן.


הקליפ השבועי

תפילת ה"אור החיים" הקדוש

יְהִי רָצון מִלְפָנֶיךָ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יְדִידוּת אוֹר נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְמָתֵינוּ,
לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶר כָּרַתָּ לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִידוֹת שֶאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְפָנֶיךָ
זְכוֹר אַהֲבָתֵינוּ וְחִיבָּתֵינוּ וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְבֵית קָדְשֵׁינוּ וְתַחֲזוֹר לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם
כִּי קָשָׁה פְּרִידָתְךָ מִמֶנוּ כִּפְרִידַת נַפְשֵׁינוּ מִגוּפֵינוּ, הָמוּ מֵעֵינוּ וְכָלְתָה נַפְשֵׁינוּ
אֶל גְאוּלַת שְׁכִינָתְךָ וְאֶל מְעוֹן קָדְשֶׁךָ וְלִרְצוֹנְך ה' נִכְסַפְנוּ.

הִנְנוּ מִתְחַנְנִים וּבוֹכִים לְפָנֶיךָ ה' אָב הָרַחֲמָן
עַל גָלוּת הַשְׁכִינָה הוֹשִׁיעָה ה' שְׁכִינָתְךָ וְדַבֵּק נַפְשֵׁינוּ
בְּאַהֲבָתְךָ הַנְעִימָה וְהָעַרֵיבָה עַל נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְׁמָתֵינוּ וְייֵעוֹל מַלְכֵּנוּ בְּהֵיכְלֵיה.

אפליקציית אור החיים הקדוש - זמינה עכשיו להורדה!

ממעלות הלימוד ב"אור החיים"

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר…- צריך לדעת אמרו 'לאמר', והלא כבר אמר 'והגדת'?
עוד ירצה באומרו 'לאמר', להיות שאמר "והגדת לבנך" , תינח אם יש לו בן , אך אם אין לו בן – פטור?, תלמוד לומר: "לאמר" שעל כל פנים צריך להגיד ואפילו בינו לבין עצמו!
אפשר שירמוז באומרו "והגדת לבנך" שאם יגיד את ההגדה האמורה בעניין, יזכהו ה' שיגיד לבנו!…"
(מתוך ספר "אור החיים" – פרשת בא, פרק יג', פסוק ח')