לרדת אל העם
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (כ"ז, כ')
הקשה רבינו חיים בן עטר – מרן ה'אור החיים' הקדוש זיע"א: מדוע נאמר: ואתה תצוה – לשון ציווי? מדוע לא אמר הקב"ה למשה: ואתה תאמר – בלשון אמירה?
והשיב: "על דרך אומרו: כי מלאכיו יצווה לך, שהוא לשון צוותא…".
כלומר, שהמילה "תצוה" אין פירושה ציווי ופקודה, אלא היא משורש המילה "צוותא" – חיבור, ונמצא שהקב"ה מורה על משה רבינו להיות בצוותא עם בני ישראל, להתחבר אליהם, לרדת אל העם, להיות קשוב אליהם!
כי רועה ומנהיג אמיתי ונאמן, הוא האיש שחי עם צאן מרעיתו, קשוב לרחשי לבם ומצוקותיהם, ולא עוזב אותם לרגע.
בשונה ממנהיגי אומות העולם שכל דאגתם אינה אלא לעצמם בלבד, מנותקים מהעם, מוקפים בהיכלי שן, רחוקים מצאן מרעיתם, דוגמת פרעה הרשע שעבדיו מתריסים כנגדו (שמות י', ז'): "הטרם תדע כי אבדה מצרים?!"
הייתכן? פרעה אינו יודע מה מתרחש בתוך עמו במדינתו שלו?! והתשובה – כן, זהו פרעה! חי בארמונו מנותק מבני עמו.
לא כן, מנהיגי ישראל – גדולי ומאורי האומה, בתוך עמם הם יושבים, לבם קשוב לעם ולמצוקותיו, דאגת הציבור בראש מעיינם.
וכלפי מה הדברים אמורים? כלפינו, כלפי ההורים, ראשי המשפחה. כל אחד ואחד מאתנו צריך להיות מחובר לילדיו ולמשפחתו, לרדת אליהם, להשגיח על מעשיהם, לפקח ולראות עם מי מתרועעים הילדים, מה מעשיהם בשעת הפנאי, לחפש דרכים איך להתחבר אליהם, להיות קשובים לרחשי לבם, חס ושלום להתנתק מהם. הדאגה להם צריכה להיות בראש מעייננו, כי בזה נציל אותם מרדת שחת!
(נערך ע"י הרה"ג שמעון יוחאי יפרח שליט"א)
למאמרים נוספים – לחץ כאן.
