התורה מייחלת לאהבתנו

התורה מייחלת לאהבתנו!

"יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" (שה"ש א', ב')

כתב רבינו ה"אור החיים" הקדוש (יתרו י"ט, ה') שהקב"ה אמר למשה רבינו קודם מתן תורה, שאם בני ישראל יקדשו את עצמם כראוי, ויגיעו למדרגה הנכונה מבחינה רוחנית, אז תהיה להם הזכות לשמוע ולקבל את מצוות התורה ישירות מפיו של הקב"ה, וכדאי להם הדבר, כי בדרך זו לא ישכחו את דברי התורה לנצח! שנאמר (יתרו י"ט, ה'): "אם שמוע תשמעו בקולי" דהיינו אם תשמעו את דברי התורה בקולי שלי ולא בקולו של מישהו אחר, אז תזכו שיתקיים בכם המשך הפסוק: "ושמרתם את בריתי" – הדברים יחקקו בליבכם ויהיו שמורים בזיכרונכם לעד.

ומעין זה מובא בגמרא (עירובין נ"ד): אמר רבי אלעזר: מהו שכתוב: חרות על הלוחות? אילמלי לא נשתברו לוחות הראשונות (בחטא העגל), לא נשתכחה תורה מישראל!

לפי זה – יש לאדם דרך שלא לשכוח את דברי התורה, וזאת במתנת שמיים, אם ישמע ויקבל את הדברים ישירות מפיו של הקב"ה, דוגמת מתן תורה בהר סיני, שם קיבלו את הדברים במתנת שמיים, בקולו של הקב"ה, ללא עמל ויגיעה מצידם.

אולם מאידך, ישנה דרך נוספת לאדם שלא לשכוח את תלמודו, והיא דרך של עמל ויגיעה, וזאת על ידי שישנן את התורה מאה ואחת פעמים. כי ידוע בתורת הסוד שהמלאך הממונה על השכחה נקרא בתואר שכוח, שהוא בגימטריא 328, והמלאך הממונה על הזיכרון נקרא זכר (מלשון זיכרון), והוא בגימטריא 227, ונמצא שהמלאך הממונה על השכחה, חזק יותר במאה ואחד כוחות מהמלאך הממונה על הזיכרון. ולכן הלומד מאה ואחת פעמים, לא ישכח את תלמודו לעולם, היות שבכל פעם שלומר מתוך המאה ואחת פעמים – הרי הוא משבר ומכניע כוח אחד מכוחותיו של המלאך הממונה על השכחה, עד שמכניעו לגמרי, ובכך יזכה לזכור את לימודו לנצח.

ונמצא, שיש בפני האדם שתי דרכים לזכור את תלמודו לעד, האחת, במתנת שמיים, ישירות מפיו של הקב"ה, והשנית, על ידי עמל ויגיעה, ומהי הדרך הרצויה והעדיפה?

ועל זה משיב שלמה המלך בשם התורה הקדושה ואומר: "ישקני מנשיקות פיהו" – התורה הקדושה מעדיפה ורוצה שהאדם ינשק אותה בנשיקות פיו, כלומר שישנן אותה בפיו, שיעמול ויתייגע בפיו ללמוד ולשנן, כי הנשיקה מורה על חיבור בין הנאהבים, וכמה ישנן האדם? כמנין: פיהו שהוא בגימטריא 101, כי בדרך זו שישנן את התורה בפיו מאה ואחת פעמים, יזכה להכניע את מידת השכחה, ומכאן ואילך יזכור את לימודו לעד!

ודרך זו עדיפה לתורה מיין – ממתן תורה שקבלו שם את התורה במתנת שמיים ישירות מפיו של הקב"ה, שגם בדרך זו לא שכחו את תלמודם, וזה נרמז בתיבת יין – כי תיבת יין עולה בגימטריא 70, והרי שבעים פנים לתורה, וגם אמרו במדרש (שה"ה רבה ב', ד'): "הביאני אל בית היין – אמרה כנסת ישראל: הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין – זה סיני, ונתן לי משם את התורה…"

ומדוע עדיף לה לתורה שהאדם יזכור את תלמודו על ידי עמל ויגיעה מצידו, מאשר שיקבל את הדברים במתנת שמיים, ובכך גם לא ישכח את תלמודו?

והתשובה: "כי טובים דודיך" – טוב לה לתורה לראות את אהבתם של ישראל אליה, בכך שהם משננים את דבריה שוב ושוב, ואינם מרפים ממנה לרגע, בזה היא חפיצה, לחוש ולהרגיש את אהבתם וחיבתם של ישראל, כי טובים דודיך!

הבה נאחוז בתורה בעבותות אהבה ולא נרפה ממנה, כי עץ חיים היא למחזיקים בה.

ws-15388

מאמרים נוספים:

השתוקקות הצדיקים

כוחו של היחיד

מדוע הקב"ה אוהב אותנו?


הקליפ השבועי

תפילת ה"אור החיים" הקדוש

יְהִי רָצון מִלְפָנֶיךָ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יְדִידוּת אוֹר נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְמָתֵינוּ,
לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶר כָּרַתָּ לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִידוֹת שֶאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְפָנֶיךָ
זְכוֹר אַהֲבָתֵינוּ וְחִיבָּתֵינוּ וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְבֵית קָדְשֵׁינוּ וְתַחֲזוֹר לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם
כִּי קָשָׁה פְּרִידָתְךָ מִמֶנוּ כִּפְרִידַת נַפְשֵׁינוּ מִגוּפֵינוּ, הָמוּ מֵעֵינוּ וְכָלְתָה נַפְשֵׁינוּ
אֶל גְאוּלַת שְׁכִינָתְךָ וְאֶל מְעוֹן קָדְשֶׁךָ וְלִרְצוֹנְך ה' נִכְסַפְנוּ.

הִנְנוּ מִתְחַנְנִים וּבוֹכִים לְפָנֶיךָ ה' אָב הָרַחֲמָן
עַל גָלוּת הַשְׁכִינָה הוֹשִׁיעָה ה' שְׁכִינָתְךָ וְדַבֵּק נַפְשֵׁינוּ
בְּאַהֲבָתְךָ הַנְעִימָה וְהָעַרֵיבָה עַל נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְׁמָתֵינוּ וְייֵעוֹל מַלְכֵּנוּ בְּהֵיכְלֵיה.

אפליקציית אור החיים הקדוש - זמינה עכשיו להורדה!

ממעלות הלימוד ב"אור החיים"

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר…- צריך לדעת אמרו 'לאמר', והלא כבר אמר 'והגדת'?
עוד ירצה באומרו 'לאמר', להיות שאמר "והגדת לבנך" , תינח אם יש לו בן , אך אם אין לו בן – פטור?, תלמוד לומר: "לאמר" שעל כל פנים צריך להגיד ואפילו בינו לבין עצמו!
אפשר שירמוז באומרו "והגדת לבנך" שאם יגיד את ההגדה האמורה בעניין, יזכהו ה' שיגיד לבנו!…"
(מתוך ספר "אור החיים" – פרשת בא, פרק יג', פסוק ח')