כוחו של יחיד

כוחו של יחיד


"שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (א', א')

הגר"ח אייזין בספרו "רצוף אהבה" תמה ושאל: מדוע כפל שלמה המלך ואמר: "שיר השירים", לכאורה היה צריך לפתוח את מגילת שיר השירים במילים: "השיר אשר לשלמה"?

והשיב – כי כוונת שלמה המלך בזה היא שזהו אומנם שיר בודד, אלא שעל ידו יתעוררו בעולם שירים רבים, וזהו שנאמר: שיר השירים – שיר שמעורר שירים. וגדולה מזו כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (נדרים ו') שבשיר השירים כלולים כל השירים שבעולם!

ונמצא לפי זה שכל שירי הקודש שבעולם, הרי הם בזכות שלמה המלך, ונזקפים הם לו, כי בשירתו סלל שלמה המלך דרך לכל השירים והתשבחות שיבואו לאחריו.

ומשמו של הבעש"ט אמרו: הנה פעמים רבות יעמול החכם בתורה לחדש איזה חידוש בתורה, או שיתייגע לתרץ איזו קושיה בדברי רבותינו, ולפעמים יצריך הדבר עמל יגיעה מצידו במשך כמה חודשים, עד שיגיע לפיתרון הדבר, ואחר כל זאת יראה שאדם פשוט השיג מעצמו את אותו חידוש ממש, בלי יגיעה ועמל, ויתהה אותו חכם: הכיצד ייתכן דבר שכזה, הן אני עמלתי ויגעתי רבות עד שהגעתי לתירוץ זה, והלה השיג את אותו הדבר ללא מאמץ?!

ואמר על כך, משל למה הדבר דומה? לאגרטל זהב משובץ באבנים טובות ומרגליות שהיה מונח על מדף גבוה. רבים הביטו בו מרחוק, אך לא יכלו לגעת בו ולמשש אותו, עד שהגיע חכם אחד שהתאמץ להגיע אליו והורידו למטה, ומעתה יכול כל אחד לקחתו בידו ללא שום מאמץ…

וכמו כן, נכון הדבר גם בחידושי תורה אשר הם גנוזים ונסתרים במעמקי התורה הקדושה, ומי יכול להגיע אליהם, אולם כאשר בא חכם אחד, ולגודל אהבתו בתורה מתייגע ועמל בה ולא נח ולא שקט עד אשר מצא פיתרון טוב ליישב את קושייתו בתורה, הרי שמעתה כל אחד יכול להשיגו בנקל, היות שהראשון שעמל וטרח בדבר, סלל דרך לכל הבאים אחריו.

וידוע שמרן רבי יוסף קארו זצ"ל, הבית יוסף, טרח והתייגע אודות פירוש מאמר קשה, ואחר כך שמע את אותו פירוש מאחרים, ונצטער בגלל זה, והשיב לו האריז"ל ואמר: "אתה ביגיעתך פתחת את הצינור!" ועתה הבה ונתבונן בדבר ונלמד שלפעמים צעד של אדם בודד, מעשה או מאמץ של יחיד, סולל דרך להמונים, פותר בעיה לרבים, אלא שהאדם עצמו בשעה שהוא מתייגע ומתאמץ ולפעמים מגיע אל סף הייאוש, אינו יודע כמה אנשים רבים ייהנו ויפיקו תועלת מהמאמץ שלו, ואילו היה יודע, כמה כוח ידיעה זו הייתה נוסכת בו.

דוגמה נפלאה לכך היא בתיה בת פרעה, שכאשר הושיטה את ידה לתיבה, על שפת היאור, והתאמצה להגיע אל התיבה – האם היא ידעה את מי היא מצילה? האם באותה שעה היא שיערה שבעצם היא מצילה את מושיעם של ישראל, אדונם של נביאים, מנחיל התורה לנצח נצחים?!

ובעניין זה סיפרו על המגיד מדובנא זצ"ל שהלך ברחובה של עיר, והנה ראה לפניו עיוור עני וילד קטן אוחז בידו ומנחהו בדרכו, ניגש הצדיק אל העיוור ואמר לו: מדוע בנך זה לא ילמד תורה בבית המדרש כמו יתר בני גילו? רטן האיש ואמר: "ומי יטפל בי ויורה את דרכי?" אמר לו המגיד: "שמע נא ידידי, בוא ותגור בביתי, ובלבד שתשלח את בנך זה ללמוד תורה, וכל צרכיך יהיו עליי ועל בני ביתי!". הסכים הלה מיד להצעה הנדיבה כל כך, ועבר להתגורר בבית המגיד מדובנא. בנו הקטן נשלח אל בית המדרש, שם נתגלו כישרונותיו האדירים, בעמל וביגיעה עלה ונתעלה עד שלימים נתמנה להיות רבה של העיר ברודי, ושמו נערץ לדורות, הלה הוא הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל.

מסירותו של אדם בודד, המגיד מדובנא, הביאה אור תורה לדורי דורות בדמותו של הגר"ש קלוגר זצ"ל, וזהו עומק דברי שלמה המלך: שיר השירים – שיר בודד שסלל דרך לשירים רבים… ומכאן לקח עצום לנו – איש בודד, מעשה קטן של יחיד יכול להושיע ולסייע להמונים!

ws-15388

מאמרים נוספים:

אש לה'

שיר השירים

להודות על הזכות להודות

 


הקליפ השבועי

תפילת ה"אור החיים" הקדוש

יְהִי רָצון מִלְפָנֶיךָ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יְדִידוּת אוֹר נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְמָתֵינוּ,
לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶר כָּרַתָּ לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִידוֹת שֶאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְפָנֶיךָ
זְכוֹר אַהֲבָתֵינוּ וְחִיבָּתֵינוּ וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְבֵית קָדְשֵׁינוּ וְתַחֲזוֹר לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם
כִּי קָשָׁה פְּרִידָתְךָ מִמֶנוּ כִּפְרִידַת נַפְשֵׁינוּ מִגוּפֵינוּ, הָמוּ מֵעֵינוּ וְכָלְתָה נַפְשֵׁינוּ
אֶל גְאוּלַת שְׁכִינָתְךָ וְאֶל מְעוֹן קָדְשֶׁךָ וְלִרְצוֹנְך ה' נִכְסַפְנוּ.

הִנְנוּ מִתְחַנְנִים וּבוֹכִים לְפָנֶיךָ ה' אָב הָרַחֲמָן
עַל גָלוּת הַשְׁכִינָה הוֹשִׁיעָה ה' שְׁכִינָתְךָ וְדַבֵּק נַפְשֵׁינוּ
בְּאַהֲבָתְךָ הַנְעִימָה וְהָעַרֵיבָה עַל נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְׁמָתֵינוּ וְייֵעוֹל מַלְכֵּנוּ בְּהֵיכְלֵיה.

אפליקציית אור החיים הקדוש - זמינה עכשיו להורדה!

ממעלות הלימוד ב"אור החיים"

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר…- צריך לדעת אמרו 'לאמר', והלא כבר אמר 'והגדת'?
עוד ירצה באומרו 'לאמר', להיות שאמר "והגדת לבנך" , תינח אם יש לו בן , אך אם אין לו בן – פטור?, תלמוד לומר: "לאמר" שעל כל פנים צריך להגיד ואפילו בינו לבין עצמו!
אפשר שירמוז באומרו "והגדת לבנך" שאם יגיד את ההגדה האמורה בעניין, יזכהו ה' שיגיד לבנו!…"
(מתוך ספר "אור החיים" – פרשת בא, פרק יג', פסוק ח')